<h1>שבלי הלקט סימן פ"ב</h1>
<h2>דף כא.</h2>
נהגו להתפלל בתפילת מוסף תיכנת שבת רצית קרבנותיה וכול'. יש מפרשין תיכנת לשון בירור, כמו ותוכן לבות יי' (משלי כ"א, ב'). רצית קרבנותיה, יש מפרשין, בכל הקרבנות כת' שעיר לכפרה, ובקרבנות שבת לא כת' שעיר, לכך סידרו לומר רצית קרבנותיה, שהם קרבנות רצון שאין צריכין כפרה. ויש מפרש רצית קרבנותיה, וכי קרבנות שבת הוא רוצה, קרבנות החול אינו רוצה. אתמהא. אלא כך פירושו, שלא רצית שום קרבן אלא אם כן עבר עליו שבת. וכן הוא מפורש בפסיקתא דשור או כבש והיה שבעת ימים תחת אמו (ויקרא כ"ג, כ"ז) ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר משל למלך שנכנס והוציא כרוז ואמר כל אדם לא יראה פניי עד שיראה פני מטרונה תחילה, כך אמר הקב"ה לישראל אל תקריבו לפניי קרבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. לכך ייסדו רצית קרבנותיה. ולשון רצית על שם ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' (שם). ציוית פירושיה עם סידורי נסכיה. יש מפרש, על שם צו את בני ישראל (במדבר כ"ח, ב') ששם מפורש קרבן שבת, צוית קרבנות המפורשין בה עם מערכות שללחם הפנים, שהיא סלת, שש המערכת, תרגומו שית סידרין. נסכיה, מלשון קשות הנסך, אשר יוסך בהן (שמות ל"ז, ט"ז). מענגיה לעולם כבוד ינחלו, על שם האגדה בפסיקתא דבאתי לגני ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בזכות שני דברים ישראל מתענגין לפני הקב"ה בזכות שבת ובזכות מעשר. בזכות שבת, שנ' (ישעיה נ"ח, י"ג) אם תשיב משבת רגליך, וכת' בתריה (שם, שם י"ד) אז תתענג על יי'. טועמיה חיים זכו. המכבדים אותה במיני מאכל ומטעמים. ויש סומכין מיכן, שצריך לטעום תבשילו מערב שבת. מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל לפיכך הוא מיוסד באלפא ביתא זו תשר"ק צפע"ס, לפי שהיא נשמעת על הגאולה, והגאולה עתידה לבוא בזכות שמירת שבת, כמ' דתימ' (שם נ"ו, ד') לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, וכת' בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו', וכת' (שם ל', ט"ו) בשובה ונחת תושעון. וכיצד נשמעת על הגאולה תשרק, על שם אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים (זכריה י', ח') צפעס, יטפו ההרים עסיס (יואל ד', י"ח) צף וטף אחד הוא. אשר הציף (דברים י"א, ד'), תרגומ' דאטיף. נמלך, והיה ה' למלך (זכריה י"ד, ט') יטחזו, יטו שכם אחד לעובדו (צפניה ג', ט') וכת' כי עין בעין יחזו וגו'. הד"ג ב"א, יבוא הלויתן ויכרו עליו חברים. אז מסיני נצטוו עליה, פירש אחי ר' בנימן נר"ו אז מסיני, קודם שבאו להר סיני במצרים ובמרה. ומצינו אז שהוא לשון הקדמה, כמ' דתימ' קדם מפעליו מאז (משלי ח', כ"ב). ועל פסוקים שבתפילת מוסף, השיב גאון זצ"ל כל תפילות שיש בהן פסוקים שלקרבנות מוסף מצוה להזכירם. ואם לא הזכירם יצא ידי חובתו בין בשבת בין ביום טוב. מה שאמרו ישמחו במלכותך פירש הר' אביגדור כהן צדק נר"ו שסמכו על מה שאומר (במדבר י', י') וביום שמחתכם ובמועדיכם, ואמר מר וביום שמחתכם, זה שבת. ויש לומר שעל זה סמכו לומר וישמחו בך כל אוהבי שמך. ויש אומ' וינוחו בו ישראל אוהבי שמך.
